פוסט זה מוקדש באהבה לכל הסבים והסבתות שחירפו נפשם בין אלפי המשפחות הצוהלות (אך מותשות), בשלל האטרקציות (היקרות להחריד), למען נכדיהם, נכדותיהם ופרנסת ילדיהם. בזאת מוענק להם צל"ש החופש הגדול!

מתוך הבלוג: הבונבון והבונבוניירה

פוסט זה מוקדש באהבה לכל הסבים והסבתות שחירפו נפשם בין אלפי המשפחות הצוהלות (אך מותשות), בשלל האטרקציות (היקרות להחריד), למען נכדיהם, נכדותיהם ופרנסת ילדיהם. בזאת מוענק להם צל"ש החופש הגדול!

 

כילדה, החופש הגדול נראה לי תמיד קצר מדי

כמורה-חיילת, יחסית קצר

כצעירה משוחררת ונטולת ילדים- ארוך מספיק כדי לנטוש את בתי הקפה האהובים עד 22:00 לפחות

כאמא לילד אחד שהוא גם הנכד הראשון במשפחה- לא נורא. סבא וסבתא בירכו על כל רגע.

כאמא לשני ילדים שהם גם שני נכדים מתוך ארבעה במשפחה-  ארוך כאורך הגלות. נצח!

 

גם במהלך השנה, אמא שלי המדהימה, תענה לכל הקפצה ב"בטח! תמיד שמחה להיות עם הנכדה" או "אויש, נו תפסיקי להתנצל, זה הכיף שלי בחיים. מה הוא כבר מפריע הנכד..". ובינינו, לולא העזרה של הסבים והסבתות מי יכולה לעמוד באופן קבוע במשרה מלאה?.

זה מורגש ובגדול כמובן, בחופש הגדול. גם אחרי תשלום של כמעט כל סכום לכל קייטנה אפשרית, נותרים שבועיים ללא אף מסגרת אפשרית. בחברות שמוציאות לחופשה מרוכזת- הבעיה נפתרת אבל מה קורה במקומות שאין והמנהלים לא מתלהבים מחופשה ארוכה במיוחד?- סיירת סבא וסבתא נכנסת לפעולה!

טיולים, סרטים, אטרקציות המוניות, הרבה (מאד) שעות מחשב וטלוויזיה ו(המון) פינוקים וממתקים. שלא לדבר על הפתעות ומתנות שנקנות רק כי הם ביקשו יפה...

 

אז תודה ענקית בשמי ובשם אלפי הורים מותשים אחרים. לא יודעת מה היינו עושים בלעדיכם!

הבוס שלנו מודה לכם, חשבון הבנק שלנו מודה לכם, השפיות שלנו מודה לכם והכי חשוב- הנכדים שלכם (עוד לא יודעים את זה אבל חכו שיגדלו...) מודים לכם על הזיכרונות המיוחדים והאהובים שיצרתם להם לשנים רבות וארוכות...

 

ולכם הורים יקרים- קחו רגע להביט לסבא וסבתא בעיניים, תגידו תודה, שאתם באמת מעריכים את העזרה שלהם. אולי אפילו תזרקו איזה "אני אוהבת אותך אבא/אמא" ותזמינו אותם פעם לקפה, הצגה או בילוי משותף רק שלכם. כמו פעם כשהייתם קטנים.... לא צריך יותר מזה...